פסק-דין בתיק ע"פ 511/05

1.         המשיב הורשע בבית משפט השלום בקריות בסדרה של עבירות כלפי המתלוננת. הוטלו עליו 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וערעור המדינה נסב על קולת העונש שבגזר הדין. 

2.         הרקע העובדתי הוא כדלקמן:

            המשיב היה קשור לחברתו המתלוננת משך כשנתיים. כתב האישום כולל 4 אישומים ובהם מפורטות העבירות שעבר המשיב כלפי המתלוננת, במהלך התקופה שמנובמבר 2004 עד אמצע חודש מרס 2005.

            באישום הראשון מפורט כי ביום 14.3.05 כאשר הגיעה המתלוננת לביתו והודיעה לו כי היא חפצה לקחת את חפציה ולחזור לבית הוריה הוא גידף אותה, ולאחר מכן תקף אותה שלא כדין וללא הסכמתה, תפס אותה בשיערה, משך אותה לחדר השינה, זרק אותה אל המיטה והיכה בה מכות אגרוף בראשה. לאחר מכן שוב גרר אותה אל הדלת והיכה באגרוף בעינה השמאלית עד זוב דם. לאחר שהתיישבה על הרצפה, שוב משך אותה בשיערה פתח את ברז המים על פניה על מנת לשטוף את הדם מעינה. לאחר מכן איים עליה שיפגע בה ובבני משפחתה. כמו כן נטל מוט ברזל ושוב איים עליה ואח"כ כופף את ראשה מטה והצמיד אל עורפה פיסת ברזל. בעקבות מעשיו, נגרם שטף דם ופצע באזור העין השמאלית, פגיעה בקרקפת, ורגישות בעין הצוואר ובזרוע וכן בפתיחת הפה. המתלוננת אף הקיאה, והומלץ על אישפוז לשם השגחה. העבירות שיוחסו למשיב על פי כתב האישום, כפי שתוקן, ובו הודה המשיב: עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין (להלן - החוק), וכן עבירה של איומים על פי סעיף 192 לחוק.

            באישום השני מתואר כי בתחילת נובמבר 2004 תקף המשיב את המתלוננת, תפס אותה בשיערה, קרא לה "זונה, בוגדת", אח"כ הניף לעברה משוט סירה ממנו היא נפגעה סמוך לעינה הימנית, ונגרמה לה שריטה קלה סמוך לעין. כמו כן נפלו מן הקיר, תמונות שהיו תלויות עליו ופגעו בה. לאחר מכן רץ המשיב אל המטבח, נטל סכין ואיים עליה. גם בגין פרשה זו, יוחסו  למשיב:  עבירות של  תקיפה ואיומים.

            באישום השלישי מתואר כי יומיים לאחר מכן כאשר הלכה המתלוננת לכיוון בית הוריה, איים עליה המשיב ואף תקף אותה דחף אותה והפיל אותה אל השיחים, ולאחר מכן תפס ומשך בשיערה. יוחסה לו על כך עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק.

            באישום הרביעי מפורט כי ביום 19.11.04 הוא הסיג את גבול ביתם של הורי המתלוננת, פתח בחוזקה את דלת דירתה, נכנס פנימה וצעק, ואח"כ דחף את אמה של המתלוננת.  הוא גם איים על חברתה של המתלוננת ועל שאר בני המשפחה, כי יהרוג אותם וכו'. יוחסו לו על כך שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

3.         בכל זה הודה המשיב לאחר שבמסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום, פרטים שונים הושמטו ממנו, ותוקנו סעיפי העבירות שבו. נציין, כי אף שכתב האישום המתוקן מפנה לתקיפת בת זוג, מבחינת סעיפי האישום שנותרו בו, מדובר בתקיפה סתם ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש, ולא בתקיפה בת זוג כאמור בסעיף 382(ג) של החוק.

4.         כאמור, הודה המשיב במיוחס לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, שלפיו הטיעון לעונש היה חופשי.

            כב' השופטת קנטור הורתה על הגשת תסקיר. מסקנת עורכי התסקיר מיום 24.5.05 היתה הימנעות מהמלצה לגבי המשיב. צויין בתסקיר כי הוא, כך לכאורה, "מקבל האחריות ומביע חרטה על התנהגותו", כלפי המתלוננת אשר בינתיים עזבה את הארץ וחזרה ליוון, אם כי לאחר מכן הוסבר כי תיאור המקרה שונה מזה שבכתב האישום "כאשר בולט המזעור של חומרת האלימות, ראיית האחר כגורם לעימות, ותפיסה סבילה של התנהגותו". התסקיר מאזכר כי בעבר אובחן המשיב כבעל הפרעת אישיות אנטי חברתית וסבל מזה שנים מהפרעות חרדה ובעיות בתיפקוד לאחר ששתי מערכות נישואיו הסתיימו בכשלון. הוא גרוש ואב ל - 2 ילדים, האחד בן 12 שנה והשני בן 18.

5.         בפני כב' השופטת קנטור עמדו גם הרשעותיו הקודמות של המשיב. תחילתן בשנת 1985 בגין איומים, ובהמשך ועד לשנת 2002 הרשעות בגין משיכת שיק ללא כיסוי, שתי הרשעות בגין איומים, תקיפה סתם, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, וכן החזקת  סמים מסוכנים, שלא לצריכה עצמית.

6.         בגזר הדין הביעה כב' השופטת קנטור ביקורת על כך שהתביעה צירפה כמה אישומים לכתב אישום אחד (ראה סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982. היא  התייחסה לנסיבות ביצוע העבירות שנעברו מתוך "גישה אובססיבית כלפי המתלוננת, תוך סיכון ממשי לשלומה"; ציינה כי היתה כאן אלימות אך היא לא הגיעה ל"רף העליון דווקא"; התייחסה לרקע האישי של המשיב וסברה כי הוא "אכן נוטל אחריות על מעשיו ומביע חרטה על התנהגותו"; איזכרה כי בהודייתו הוא חסך את העדת המתלוננת ושמיעת 17 עדי תביעה; לקחה בחשבון את הרשעותיו הקודמות (האחרונה בגין עבירה משנת 1995), ובסופו של דבר הטילה עליו את העונשים דלעיל.

7.         נראה לנו כי לא היה מקום לביקורת שהופנתה כלפי התביעה, באשר לצירוף האישומים בכתב אישום אחד. צירוף זה מותר ואף רצוי על פי האמור בסעיף 86 הנ"ל, המאפשר לצרף בכתב אישום אחד "כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת".

            בעניננו, מדובר במסכת יחסים בין המתלוננת לבין המשיב אשר במהלך התקופה שבכתב האישום פגע בה, תקף אותה ואיים עליה, כל זה בא בגדר "פרשה אחת" והיה זה מועיל ונכון להגיש לערכאה הראשונה את כתב האישום הכולל את כל פרקי הפרשה בארבעת האישומים, כפי שעשתה התביעה (ראה ע"פ 6112/04 מוטי עבודי נ' מ"י, תקדין עליון 2005(1), 849).

8.         בא כח המערערת מדגישה את יציאתה של המתלוננת לחו"ל, מפחדו של המשיב, את עברו של המשיב, את השימוש בסכין ואת האלימות בה נקט כלפי המתלוננת. 

ב"כ המשיב מפנה לנסיבות האישיות של המשיב ולכך שמאז 1995 לא נרשמו לחובתו הרשעות בעבירות אלימות. עוד עולה כי מדובר במערכת יחסים שנקשרה בין המתלוננת לבין המשיב ולטענת ב"כ המשיב לא נשקפת ממנו סכנה לאחרים.

9.         אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירות שנעברו על ידי המשיב. הוא פגע במתלוננת מספר רב של פעמים; הפגיעות לא היו קלות; באחד המקרים אף איים עליה תוך שימוש בסכין. הישנות המקרים לאורך זמן מוסיפה משנה חומרה למעשיו. הפגיעה במתלוננת לא היתה רק פיזית אלא גם נפשית והיא נאלצה בגלל אלימותו של המשיב והסיכון שבו לעזוב את הארץ ולחזור ליוון.

            אנו לוקחים בחשבון את הנסיבות לקולא: זהו מאסרו הראשון של המשיב. מאז שנת 1995 לא נרשמו לחובתו הרשעות בגין אלימות. גם נסיבותיו האישיות הן קשות, כמפורט בתסקיר.

אולם, גם כך העונש שנגזר בערכאה הראשונה חורג לקולא במידה המצדיקה את התערבותנו. חובתנו להגן על נשים החשופות לאלימות ולפגיעה וכאשר מעשים אלה חוזרים  ונישנים כבמקרה שבפנינו יש להגיב בהתאם, ולהטיל עונש שיהא בו גם מסר של הרתעה.